גזר דין בתיק ת"פ 24850-08-12

כתבי האישום וההרשעה

1.                              הנאשמים הורשעו לפי הודאתם, במסגרת הסדר, בשני אישומים כפי שאלו פורטו בשני כתבי אישום מתוקנים שהוגשו.

2.                              כתבי האישום המתוקנים מתארים כי ביום 10.8.12 בעת ששהה נאשם מס' 1, (להלן: "מאהר") בישראל ללא אישור שהייה כדין קשר קשר עם הנאשם מס' 2 (להלן: "אברהים") לגנוב רכב בשטחי מדינת ישראל ולמכרו בשטחים. במסגרת הקשר ביקש מאהר מאברהים כי יאסוף אותו מאזור עטרות ברכב. סמוך לחצות אסף אברהים את מאהר ברכב מסוג סוזוקי כאשר אברהים הגיע ביחד עם אדם נוסף, זכריא חסונה (להלן: "זכריא"). שני הנאשמים וזכריא נסעו ביחד ברכב הסוזוקי. אברהים נהג ברכב ומאהר הנחה אותו לנסוע לאזור גבעת שאול. שם בסמוך לבית ברחוב סמדר 1 ירדו מאהר וזכריא מרכב הסוזוקי נעמדו ליד רכב מסוג סקודה. אברהים התרחק מעט מהמקום בזמן שמאהר וזכריא פרצו לרכב הסקודה.

3.                              לאחר הפריצה מאהר נכנס לרכב הסוזוקי התיישב בכסא שלצד הנהג ואברהים נהג ברכב. השניים נסעו ברכב הסוזוקי בעוד שזכריא נוהג ברכב הסקודה אחריהם.

4.                              בעקבות דיווח שניתן הקימה המשטרה מחסום משטרתי על כביש 45 וחסמה את כיוון הנסיעה המוביל מהצומת לכיכר עטרות. השוטרים התמקמו על גבעה וצפו לעבר הצומת. הנאשמים התקרבו לצומת ברכב ונעצרו שם. מאהר פתח את דלת הסוזוקי שליד מושבו אך כאשר הבחין בכך שהשוטרים מתקרבים אליו סגר אותה והנאשמים המשיכו לנסוע תוך שהם מתקרבים למחסום המשטרתי במהירות גבוהה בנתיב הימני. השוטרים סימנו להם לעצור, קראו לעברם אך הנאשמים המשיכו בנסיעה לכיוונם של השוטרים גם לאחר שאחד השוטרים ירה באוויר. שני שוטרים נאלצו לזנק לצדי הנתיב כדי שלא ייפגעו מהרכב. אברהים הפנה את הרכב לחלקו השמאלי של הנתיב הימני בזמן שרכב משטרתי ניסה לחסום את הנתיב וכתוצאה מכך התנגשו רכב הסוזוקי והרכב המשטרתי. 

5.                              העבירות שבהן הודו הנאשמים בכל הנוגע לאישום זה הן: מעשי פזיזות ורשלנות - עבירה לפי סעיף 338 (א') (1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"); הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק; גניבת רכב - עבירה לפי סעיף 413 ב' (א') לחוק וביחס למאהר אף עבירה של שהייה שלא כדין בישראל - עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").

6.                              האישום השני עניינו אירוע מוקדם יותר, שהתרחש ביום 7.8.12, שבמסגרתו פרץ מאהר לרכב מסוג סיאט בעת שאברהים חיכה ברכב מילוט בסמוך למקום. לאחר שבעלת הרכב קיבלה התראה על הפריצה אליו היא פנתה אל הרכב ואז עזב מאהר את המקום, עלה לרכב ושני הנאשמים נמלטו. כתוצאה מהפריצה פורק החלון השמאלי הקדמי ומפסק ההתנעה וההגה נשברו. העבירות שבהן הודו הנאשמים במסגרת אישום זה הן עבירה של פריצה לרכב - עבירה לפי סעיף 413 י' סיפא לחוק וביחס למאהר - עבירה נוספת של שהייה בישראל שלא כדין.

תסקירי שירות המבחן

7.                              שירות המבחן ערך תסקירים לעניין העונש ביחס לשני הנאשמים. בכל הנוגע למאהר מתאר שירות המבחן כי בשעת מצוקה הוא נוטה להתנהגות אימפולסיבית ומתקשה לפעול בשיקול דעת. עוד העריכה קצינת המבחן כי חרף העובדה שנשא עונשי מאסר בפועל אין הפנמה מוחלטת של נורמות עברייניות וכי יתכן שבנסיבות אחרות היה מצליח להימנע ממעורבות פלילית. היא הוסיפה כי נישואיו ובניית משפחה מהווים גורם מדרבן לשמירה על אורח חיים תקין. ההמלצה היא כי בעת גזירת העונש יובאו בחשבון הנסיבות האישיות ותישקל האפשרות להטיל עליו עונש מאסר קצר.

8.                              באשר לאברהים התסקיר מתאר כי מדובר במעצר ראשון של מי שעבד בצורה מסודרת יחסית. התסקיר נסמך על נטילת האחריות ועל הבעת חרטה עמוקה וכנה ונוכח הימצאותו של אברהים במצוקה נפשית ובמשבר מתמשך כתוצאה ממעצרו הומלץ להסתפק בתקופת המעצר ולהימנע מהטלת ענישה נוספת. הערכת קצינת המבחן היא כי ענישה של מאסר בפועל ממושך עלולה להוביל לחשיפה לנורמות עברייניות בין כתלי בית הסוהר ולמעורבות פלילית נוספת בעתיד.

הטענות

9.                              המאשימה עמדה בטיעוניה לעונש על הערך החברתי המוגן בכל הנוגע לעבירות גניבת רכב ופריצה לרכב שהוא הגנה על אזרחים שומרי חוק; הגנה מפני הפגיעה בזכות הקניין שלהם; הביטחון האישי והפגיעה בעתיד הכלכלי של כלל הציבור נוכח ההשלכות שיש לתופעת גניבות הרכב על פרמיות הביטוח. עוד הצביעה המאשימה על כך שלצד הפגיעה ברכוש נעברו במקרה זה עבירות נוספות המבטאות זלזול וסיכון כלפי גורמי אכיפת החוק שביצועו את תפקידם. כאן המדובר בערך חברתי אחר שעניינו בריאות ושלמות גופו של הציבור כמו גם ניהול תקין של הסדרי התנועה בכבישים וזאת לצד הערך החברתי המוגן בעבירות ההפרעה לשוטר שנועדו לאפשר את תקינות ביצוע עבודתם של השוטרים.

10.                          בכל הנוגע לנסיבות ביצוע העבירות הצביעה המאשימה על כך שמדובר בנסיבות חמורות שכללו תכנון והתארגנות מוקדמים; הגעה עם אביזרים וציוד למקום; ביצוע של העבירות בצוותא תוך חלוקת תפקידים ובהמשך לכך הבריחה מהשוטרים והסיכון שנלווה לה. המאשימה הפנתה לכך שהשוטרים נזקקו לירי באוויר ולזנק לצדדים כדי לא להיפגע. המאשימה אף סבורה שאין לתת משקל רב להודאה שכן נטילת האחריות הייתה בשלב מאוחר יחסית לאחר שהנאשמים עשו כל מאמץ כדי להימלט מהמקום. אשר לעבירה הנוספת זו אך מעצימה את החומרה.

11.                          עמדת המאשימה היא כי מתחם הענישה הראוי לעבירות גניבת רכב נע בין 18 ל- 30 חודשי מאסר; לעבירות פריצה לרכב נע בין 15 ל- 27 חודשי מאסר ולעבירת פזיזות ורשלנות המשולבת עם הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו בין 12 ל- 24 חודשי מאסר.

12.                          המאשימה התייחסה בטיעון לעונש גם לעבירת השהייה הבלתי חוקית המיוחסת למאהר.  הערך המוגן לעבירה זו לטענת המאשימה הוא בעל חשיבות עליונה של שמירה על ריבונות מדינת ישראל והפוטנציאל לפגיעה בביטחון המדינה ואזרחיה לרבות פגיעה כלכלית, חשש שהתממש לדעת המאשימה במקרה זה, כאשר הכניסה לישראל נעשתה לשם ביצוע פשע. מתחם הענישה הראוי לעבירה זו הוא לדעת המאשימה בין 4 ל- 12 חודשי מאסר.

13.                          באת כוח המאשימה התייחסה בטיעוניה גם לחלקו של כל אחד מהנאשמים. היא הייתה ערה לכך שלכאורה מאהר עסק בגניבה ובפריצה בעוד שאברהים ישב ברכב ונהג בזמן ההימלטות  אך לדעתה יש לייחס לשניהם חלק שווה בביצוע העבירות מכוח דיני השותפות ובשל כך שלכל אחד מהם היה חלק נכבד ומרכזי.

14.                          באשר למאהר היא טענה כי מתחם הענישה הכולל לגבי העבירות שבוצע נע בין 4 שנים ל- 7 שנים ובמקרה זה אין כל נסיבה לחרוג מהמתחמים לקולא. אין כל אינדיקציה להליך שיקום לגביו; עברו הפלילי כולל הרשעות בעבירות דומות והוא ריצה כבר שלושה עונשי מאסר כאשר האחרון שבהם היה למשך 31 חודשים. המאשימה סבורה אפוא כי יש להטיל על מאהר עונש מאסר המצוי בחלק העליון של המתחם וכן להפעיל באופן מצטבר עונש מאסר על תנאי למשך 10 חודשים שמוטל לחובתו וזאת לצד הטלת מאסר על תנאי, שלילת רישיון נהיגה, קנס ופיצוי למתלוננים.

15.                          באשר לאברהים נטען כי אף שמדובר בצעיר אין המדובר בקטין ולדעתה של המאשימה אין להתחשב בכך שכן ביצע את העבירות בדעה צלולה ותוך נטילת סיכונים.  המאשימה לא מצאה שיקולים שיש בהם כדי להצדיק הקלה בעונשו של אברהים אף שאין לו עבר פלילי ובנסיבות אלה עתרה להטלת עונש מאסר שנע במתחם שבין 4 ל- 6 שנות מאסר בפועל; מאסר על תנאי; שלילת רישיון נהיגה, קנס ופיצוי לבעלי הרכבים.

16.                          הסנגורים טענו כי לאחר תיקון כתב האישום מדובר במסכת עבירות שהיא במסגרת סמכותו של בית משפט השלום ושל בית המשפט לתעבורה כאשר העונשים המוטלים בגינן הם נמוכים בהרבה.  ביצוע העבירות בתוך פרק זמן קצר אינו נסיבה לחומרא כפי שטענה המאשימה אלא דווקא נסיבה לקולא. עוד הגישו הסנגורים גזרי דין שניתנו בהליכים שונים ובהם הוטלו עונשים קלים בהרבה מאלו שעותרת להם המאשימה.